החברה המאוחדת בנמל בע"מ נ' מעיין טורס בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטול החלטתי מיום 5.1.2014 המורה על דחיית התנגדותה של הנתבעת לתובענה בסכום קצוב אשר הוגשה בתיק 01-25999-13-5.

ההתנגדות נקבעה לדיון בפני ליום 5.1.2014, ומשלא התייצבה הנתבעת לדיון (ב"כ התובעת התייצב לדיון), נדחתה התנגדותה.

ביום 19.1.2014 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לביטול ההחלטה; לטענת הנתבעת עקב טעות משרדית אצל ב"כ הנתבעת, נרשם ביומן ב"כ הנתבעת מועד שגוי לדיון, וזאת הינה הסיבה שלא הייתה התייצבות מטעם הנתבעת. לגופו של עניין, מציינת הנתבעת, כי אף לגופו של עניין יש לה טענות אשר יכולות לשמש כהגנה אפשרית בפני התובענה.

התובעת השיבה לבקשה, ולגישתה יש לדחות את הבקשה. התובעת סבורה כי הנתבעת לא הראתה טעם סביר לאי התייצבותה, ולגישתה שגגה במשרד עוה"ד אינה יכולה להוות טעם ראוי בהקשר זה, ושנית, סבורה היא, כי אין ההתנגדות מגלה כל הגנה.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

במקרה דנן, אין ולא קמה עילת ביטול מחובת הצדק, שכן אין מדובר בנתבעת שלא הייתה מודעת להליך, אלא לנתבעת שלא התייצבה בשגגה.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

יחד עם זאת, כאשר מדובר בשגגה שאינה מגעת כדי זלזול מופגן בביהמ"ש או בהליך המשפטי, הרי שגישת התובעת אינה כגישת פסיקת בתי המשפט. בתי המשפט מעדיפים, כדבר שבשגרה, עיסוק בסכסוך לגופו של עניין, על פני שימור ההישג המשפטי ה"כביר" של פסק דין בהיעדר הגנה. מחדל מינורי יחסית, בצירוף הגנה אפשרית (גם אם ניתן לראותה כדלה בנסיבות העניין), מצדיק שלא למנוע מהנתבעת את יומה בין כתלי ביהמ"ש. את אי הנוחות אשר נגרמה לצד אשר התייצב לדיון, ניתן לאזן בדרך של פסיקת הוצאות.

בנסיבות העניין, מדובר בשגגה, אשר הינה אפשרית בנסיבות העניין, ואני מורה על ביטול ההחלטה מיום 5.1.2014.

הואיל והתובעת התייצבה בעוד הדיון לא התקיים בשל שגגת הנתבעת, אני מחייב הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 1,400 ₪ + מע"מ.

ההתנגדות תידון בפני ביום 1.6.2014 שעה 10:00.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: